סבל, אגו, יוגה, רשת ברירת המחדל וסמסקרות

בטקסט הזה יש נסיון להבין ולהעמיק בקשר שבין סבל, אגו, יוגה ורשת מצב ברירת המחדל במוח. בפילוסופיה היוגית וההינדית, שורש הסבל האנושי מוסבר על ידי אי הבנה של המציאות וההזדהות עם העצמי. רשת מצב ברירת המחדל היא קבוצה של אזורי מוח פעילים הקשורים לחשיבה להפניה עצמית ולחוויה הסובייקטיבית של העצמי. באמצעות בחינת הקשר בין מושגים אלה, אנו יכולים להשיג הבנה מעמיקה יותר של מוחנו והגורמים לסבל שלנו.

מקור הסבל לפי היוגה

בפילוסופיה היוגית וההינדית  וספציפית בכתבים כמו היוגה סוטרות של פטנג’לי, האופנישדות והבהגוואד גיטה מתואר שמקור כל הסבל האנושי מוסבר על ידי חמשת הקלשות, שבמהותם נובעים מהקלשה הראשונה והיא “אי-הבנה של הטבע האמיתי של המציאות” (אבידיה). הקלשה השנייה היא אסמיטה ומהותה היא “הזדהות עם תחושת האני“, או במילים אחרות להזדהות עם הגוף, או עם מאפיינים אחרים שאנחנו מגדירים כאני, כמו “אני אדם אימפולסיבי”, “אני חובב אומנות”, וכו’. אלו כולם רשמים עצמיים עמוקים מאוד ולרוב הם האופן בו אנו מגדירים את עצמנו. לפי היוגה סוטרות של פטנגלי, והאופנישדות קיים בנו אלמנט ניצחי והוא לא “האני” שאנחנו מגדירים כהאישיות שלנו.

רשת ברירת המחדל

רשת ברירת המחדל או The Default Mode Network (DMN) היא רשת של אזורי מוח הפעילים כאשר אנו לא מרוכזים במשימה ספציפית והמוח שלנו הוא נמצא חלקית במנוחה. זה היה קשור לחשיבה להפניה עצמית ולחוויה של תחושת עצמי סובייקטיבית, המכונה גם התחושה של “אני”.

הרעיון של ה- DMN הוצע לראשונה בשנת 2001 על ידי ד”ר מרקוס רייכל, נוירולוג בבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון. מאז נערכו מחקרים רבים על ה- DMN, עם מחקרים רבים המשתמשים בהדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (FMRI) כדי לחקור את פעילותו.

מחקרים הראו כי ה- DMN פעיל ביותר כאשר אדם אינו ממוקד במשימה חיצונית, אלא עוסק בפעולות כמו:

• חלימה בהקיץ: כשאנחנו אבודים במחשבות ובדמיוננו.
• השקפה עצמית: כשאנחנו חושבים על עצמנו, על חוויות העבר שלנו ועל המטרות העתידיות שלנו.
• זכרון: כאשר אנו נזכרים באירועים או זיכרונות בעבר.
• יצירתיות: כאשר אנו עוסקים בפעילויות יצירתיות כמו כתיבה, ציור או מוזיקה.
• אינטראקציה חברתית: כאשר אנו עוסקים באינטראקציות חברתיות עם אחרים, במיוחד במהלך שיחות הכרוכות בשיתוף אישי.
• מחשבות נודדות: כאשר איננו מתמקדים במשימה מסוימת ומוחנו משוטט.
• ניווט: כאשר אנו מנווטים בסביבות מוכרות, כדי לעזור לנו לזכור מסלולים ומיקומים.

רשת ברירת המחדל ותנועה פיזית

רשת מצב ברירת המחדל פעילה גם במהלך ביצוע פעולות פיזיות בסיסיות כמו נעילת נעליים, צחצוח שיניים, רכיבה על אופניים וכדומה. למרות שפעילויות אלה עשויות שלא לדרוש מאמץ או תשומת לב קוגניטיבית רבה, ה- DMN עדיין פעיל מכיוון שהיא מעורבת בעיבוד הפניה עצמית, וכך למעשה אנו מבצעים פעולות מורכבות באופן אוטומטי.

לדוגמה, בעת נעילת נעליים או צחצוח שיניים, מוחנו עשוי לנדוד למחשבות או זיכרונות שאינם קשורים, מה שאומר שרשת ברירת המחדל נכנסה לפעולה. באופן דומה, כאשר רוכבים על אופניים בדרך מוכרת, מוחנו עשוי לשוטט, או שאנו עשויים לעסוק בהשקפה עצמית או לחלום בהקיץ, שכולו כרוך בפעילות רשת ברירת המחדל.

אפילו במהלך משימות פשוטות יחסית, המוח תמיד פעיל וה- DMN הוא חלק מכריע בפעילות מתמשכת זו. זה מעורב בתהליכים קוגניטיביים רבים, כולל עיבוד להפניה עצמית, קוגניציה חברתית, אחזור זיכרון והדמיה נפשית, שכולן יכולות להתרחש במהלך תנועות פיזיות בסיסיות או כל פעילות אחרת.

רשת ברירת המחדל והפחתה של “תחושת האני”

מחקרים מראים כי רשת ברירת המחדל מעורבת בחוויה של אסמיטה או אגואיזם. מחקרים הראו כי פעילות מוגברת ב- DMN קשורה לתחושת עצמי חזקה יותר ונטייה להזדהות עם המחשבות והחוויות של האדם. מצד שני, ירידה בפעילות ב- DMN נקשרה לתחושת עצמי מופחתת ולנקודת מבט אובייקטיבית יותר על מחשבותיו, חוויותיו וההוויה האמיתית של האדם.

נמצא כי תרגול יוגה ומדיטציה מפחיתים את הפעילות ב- DMN, מה שעשוי לעזור להקל על חוויית אסמיטה ולקדם נקודת מבט מנותקת ופחות מונעת אגו. על ידי טיפוח המודעות לתנודות הנפש ופיתוח תודעת עד, ניתן ללמוד להתבונן ולהתנתק מפעילות ה- DMN, ולחוות תחושה גדולה יותר של נוכחות ובהירות פנימית.

ה- DMN ממוקם בעיקר בקליפת המוח הקדמית המדיאלית (MPFC), קליפת המוח האחורית (PCC), ולובולה פריאטאלית נחותה (IPL), אם כי גם אזורים אחרים, כמו היפוקמפוס ואמיגדלה, עשויים להיות מעורבים. אזורים אלה קשורים זה לזה על ידי קבוצה של מסלולי עצבים המאפשרים להם לתקשר זה עם זה.

מספר מחקרים הראו כי חומרים כמו LSD ו- פסילוציבין, הידועים כמייצרים מצבי תודעה שונים, יכולים להפחית באופן משמעותי את הפעילות של רשת מצב ברירת המחדל (DMN) במוח.

אחד המחקרים הראשונים שבדקו השפעה זו נערך על ידי חוקרים ב- Imperial College College London בשנת 2012. במחקר זה ניתנו מתנדבים בריאים פסילוציבין ופעילותם המוחית נמדדה באמצעות הדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית (FMRI). החוקרים מצאו כי פסילוציבין הפחית את הפעילות ב- DMN והגדיל את הפעילות באזורי מוח אחרים, כמו קליפת המוח הקדמית המדיאלית, הקשורה למודעות עצמית.

מחקר דומה שנערך בשנת 2017 מצא כי LSD גם הפחית את הפעילות ב- DMN. במחקר זה, המשתתפים קיבלו מנה נמוכה או גבוהה של LSD, ופעילות המוח שלהם נמדדה באמצעות FMRI. החוקרים מצאו כי שתי המינונים של LSD הפחיתו את הפעילות ב- DMN והגדילו את הקישוריות בין אזורי המוח, במיוחד בקליפת המוח החזותית.

מחקר נוסף שנערך באוניברסיטת ג’ונס הופקינס בראשות רולנד גריפית’ בשנת 2016 חקר את ההשפעות של פסילוציבין על מוחם של מדיטטורים לטווח הארוך. במחקר זה, המשתתפים קיבלו פסילוציבין ופעילות המוח שלהם נמדדה באמצעות FMRI. החוקרים מצאו כי פסילוציבין הפחית את הפעילות ב- DMN והגדיל את הפעילות באזורים הקשורים למדיטציה והתעלות עצמית.

בסך הכל, מחקרים אלה מראים כי חומרים כמו LSD ו- פסילוציבין יכולים להפחית את הפעילות ב- DMN ולקדם מצב תודעה גמיש או נוזלי ומחובר זה לזה. זה עשוי להסביר מדוע חומרים אלה שימשו במשך מאות שנים בהקשרים רוחניים ודתים, ומדוע הם נחקרים כיום כטיפולים פוטנציאליים לדיכאון, חרדה ומצבים אחרים לבריאות הנפש.

סמסקרה ורשת ברירת המחדל

הקונספט של סמסקרה מגיע מפילוסופיה הודית עתיקה של היוגה ומתייחס לרשמים נפשיים עמוקים שנוצרו באמצעות חוויותינו ומעשינו (תנודת תודעה או וריטי בסנסקריט). מוסבר כי רשמים אלה מאוחסנים בתודעה (או צ’יטה בסנסקריט) ומשפיעים על המחשבות, ההתנהגויות והרגשות שלנו, למעשה הם אלו שיוצרים את האישיות שלנו כולל האגו. ניתן לקצר ולהסביר את המונח סמסקרה: רשמים ודפוסי התנהגות עמוקים מודעים ולא מודעים.

אחת הדרכים להבין את הקשר בין סמסקרות לרשת מצב ברירת המחדל זה כרשת עצבית במוח אשר עוצבה על ידי החוויות, המחשבות והרגשות שלנו לאורך חיינו, וכתוצאה מכך דפוסים ייחודיים (סמסקרות) של קשרים עצביים המשקפים את האינדיבידואליות והאישיות שלנו. רשמים אלה יכולים לעצב את המחשבות, ההתנהגויות והרגשות שלנו. ניתן לראות את הצטברות הסמסקרות או הרשמים הללו לאורך זמן כיצירת רשת עצבית המשקפת את אישיותנו ואינדיבידואליות שלנו ובכך מעצבת את רשת ברירת המחדל.

עם זאת, ראוי לציין כי ה- DMN הוא רשת מורכבת של אזורי מוח המעורבים בתהליכים קוגניטיביים רבים כמו אחזור זיכרון, הדמיה נפשית, וקוגניציה חברתית. רשת ברירת המחדל עשויה להיות מעורבת בעיצוב האישיות שלנו, אך הוא גם במגוון תהליכים קוגניטיביים אחרים התורמים לתפקוד הנפשי. בסך הכל, אפשר לראות ברשת ברירת המחדל כהצטברות של סמאסקרות הבונות את האישיות שלנו, אך ככל הנראה זה יהיה רק היבט אחד של התפקיד המורכב של רשת ברירת המחדל.